גזר דין בתיק ת"פ 38067-09-12

1.    הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון ב ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 25 + 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). הנאשם הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן למעט האמור בסעיף 5. ב"כ המאשימה הסתפקה מבחינתה בהודאה מסויגת זו ובית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן למעט סעיף 5 לעובדות.

2.    מהכרעת הדין, עולה כי בתאריך 13.9.12 סמוך לשעה 02:45 נכנס הנאשם לחנות "מנטה" שבתחנת הדלק בבאר טוביה (להלן: "החנות") במטרה לבצע שוד והתקרב אל הדלפק כשהוא מצויד בשני סכינים ועוטה על פניו כובע צמר שחור. עובדת החנות שעמדה בסמוך לדלפק הבחינה בנאשם וצעקה לעזרה. עובדי מוקד האבטחה שמעו את צעקותיה, נכנסו לחנות, הצליחו להדוף את הנאשם ולהשתלט עליו.

3.    בהסדר הטיעון סוכם בין הצדדים על השתת עונש מאסר בפועל בן 17 חודשים בניכוי ימי המעצר. כן סוכם, כי השתת מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת יישארו לשיקול דעת בית המשפט, כאשר בפני הסניגור עומדת האפשרות להתנגד להטלת רכיבי הקנס והפיצוי.

4.    מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו של הנאשם עולה, כי הנאשם הינו בחור צעיר כבן 22, שאינו עובד, אשר אובחן כלוקה בסכיזופרניה ובעל הפרעת אישיות אנטיסוציאלית. כן צוין כי מאז גיל 16 הנאשם צורך סמים ואלכוהול ואינו מעוניין בהליך גמילה. בבדיקתו לא נצפו סימנים פסיכוטיים או סימני הפרעה אפקטיבית פעילה. יחד עם זאת, נמצא כי קיימים סימנים שליליים של מחלתו והפרעות מנטאליות והתנהגותיות על רקע השימוש בסמים. יצוין כי בבדיקה בחדר מיון מיום 14.9.12 נתגלה קנביס בבדיקת שתן שנערכה לנאשם. באשר למיוחס לו בכתב האישום נקבע כי אין עדות לכך שבעת ביצוע העבירה הנאשם היה שרוי במצב פסיכוטי, כי מעשיו אינם קשורים למחלתו, כי היה מסוגל להבחין בין טוב לרע ולכן היה אחראי על מעשיו. כן נקבע כי היה נתון תחת השפעת סמים. סיכומו של דבר, נקבע בחוות הדעת, כי הנאשם זקוק לטיפול פסיכיאטרי בכל מסגרת שבה יימצא.

5.    הסניגור הגיש כראיה לעונש סרטון (נ/1) שצולם במצלמות האבטחה של החנות, המתעד את האירוע נושא כתב האישום. מצפייה בסרטון ניתן לראות את כניסתו של הנאשם לחנות, כשפניו מכוסות בכובע ובידיו סכינים שלופים. עם כניסתו לחנות ניתן לראות את בהלת המתלוננת בהבחינה בו. הרושם הוא שהיא צורחת ומכל מקום היא מיד נמלטת מהחנות. מיד לאחר מספר שניות נכנסו אנשים נוספים לחנות, שבתחילה נעמדו מול הנאשם ולאחר מכן זרקו עליו חפצים ובהמשך הכו אותו  עד שהשתלטו  עליו. יצוין גם, כי הנאשם הוכה ונבעט על ידי מי מהאחרים גם לאחר שהסתיים האירוע, לאחר שבעליל לא נשקפה ממנו שום סכנה, אלימות אסורה ומיותרת לפי כל קנה מידה.

6.    בטיעוניו לעונש הדגיש ב"כ המאשימה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, הכוללות את היותו בחור צעיר, נעדר הרשעות קודמות, אשר סובל ממחלת הסכיזופרניה. בשל כל אלה, ביקש מבית המשפט לכבד את ההסדר שמבטא באופן ראוי את האיזון בין האינטרס הציבורי לבין ענישת הנאשם. בנוסף עתר להשית עונש מאסר על תנאי, קנס ופיצוי שיהוו יחדיו ענישה הולמת.

7.    הסניגור בטיעוניו ביקש מבית המשפט להימנע מהטלת קנס ופיצוי בעניינו של הנאשם נוכח נסיבותיו האישיות הקשות והמצוקה הכלכלית בה הוא שרוי. הסניגור הדגיש, כי הנאשם, סובל מנכות בשיעור 100%, חולה במחלת הסכיזופרניה ומתפרנס מקצבת המוסד לביטוח לאומי. הוא ציין גם את חייו הקשים בצל משפחתו, הכוללים את בעיותיה הנפשיות של אמו ואת אחיו אשר לוקה בשכלו. כן טען בהקשר לשאלת הפיצוי, כי אם נגרם נזק כלשהו מהאירוע הרי שהוא נגרם לחנות ולא למתלוננת. הסניגור הפנה גם לחוות הדעת הפסיכיאטרית וציין כי כושר השיפוט החברתי של הנאשם פגום וכי עצם היותו חריג בהתנהגויות מסוימות, יקשה עליו להשתלב בבית הסוהר. סופו של דבר, ביקש להתחשב בהודאתו המהירה של הנאשם, לקיחת האחריות, עברו הנקי ולנהוג בו במידת הרחמים.

8.    הנאשם הביע חרטה על מעשיו והבטיח כי לא ישוב לעשותם בשנית. הוא סיפר לבית המשפט על מחלתו הנפשית, על שאושפז בעברו בבתי חולים פסיכיאטריים ועל כך שבעת המעשה לא הבין את משמעות מעשיו.

9.    כאמור הצדדים טוענים לעונש מוסכם בן 17 חודשי מאסר במסגרת הסדר הטיעון. ב"כ המאשימה עתר להטיל בנוסף עונש מאסר על תנאי, קנס ופיצוי, בעוד הסניגור ביקש להימנע מהטלת רכיבי הקנס והפיצוי.

10. לאחר ששקלתי את פני הדברים, החלטתי לכבד את העונש שהוצע על ידי הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. אעיר בעניין זה, כי העונש המוצע אינו חורג ממתחם הענישה הראוי למעשה בנסיבותיו המיוחדות, אם כי הוא נוטה לרף התחתון של המתחם. בקצרה אציין, כי חומרת מעשיו של הנאשם נשקפת מעצם היכנסו למקום ציבורי באישון לילה, כשהוא מצויד בשני סכינים שלופים, ועוטה על פניו כובע צמר. סיטואציה זו, אלמלא הופסקה, יכולה הייתה להסתיים באסון. חומרה נוספת נעוצה בעובדה שהנאשם משתמש בסמים ולפי חוות הדעת הפסיכיאטרית נראה כי העבירה נעברה על רקע השימוש בהם.

11. לעניין הערכים המוגנים שנפגעו, הרי שהדברים ברורים. בעבירת השוד נעוץ סיכון לפגיעה בשלמות גופו של אדם, פגיעה בקניין באמצעות גניבת רכושו של אחר, פגיעה בכבוד האדם, רמיסת המרחב הראוי להגנה, גרימה של תחושת פחד וחוסר אונים, העלולה להותיר צלקת רגשית ארוכת טווח, ופגיעה בתחושת הביטחון האישי של האזרחים בדרך כלל.

12.  אמנם במקרה שלפנינו מדובר בעבירת ניסיון, ולא נגרם נזק כלכלי או פיזי. אולם, נוכח מכלול הנסיבות, ריבוי הערכים המוגנים שנפגעו, מגמת בתי המשפט היא להטיל ענישה מוחשית וכואבת בעבירות ניסיון שוד.

13. יחד עם זאת, לקחתי בחשבון את העובדה, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, אופן ביצוע המעשה מציב המקרה בין המקרים הקלים יחסית, אם בכלל ראוי להשתמש בתואר "קל" ביחס למעשה שוד מזוין. מצפייה בנ/1 ניתן להבחין, כי התנהלות הנאשם שלומיאלית למדי, אין הוא מתוכנן כראוי, הוא מגיב בחוסר אונים לגילויי העמידה כלפיו והתנהגותו בכלל לוקה במוזרות מסוימת. התנהגות שאפשר שנובעת מבעיותיו הנפשיות, הלם מהמצב, ערפל מהסם בו השתמש או כולם גם יחד. המדובר באירוע קצר מאוד, ואף שהנאשם נראה מפחיד בשניות הראשונות, בעת שהוא עוטה מסכה ואוחז בסכינים, כפי שמשתקף היטב בתגובת הבהלה של המוכרת, מדובר באפיזודה של שניות בלבד בהם הוא שלט במצב. בנסיבות אלה, מתחם הענישה ההולם בהתאם לעקרונות המנחים בתיקון 113 כולל ענישה מוחשית שיכול לנוע בין שנה מאסר בפועל לבין מספר שנות מאסר.

14. נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שפורטו בטיעוני הצדדים הינם בעלי משקל של ממש. הנאשם, שהינו בחור צעיר, לוקה במחלת הסכיזופרניה ונקבע לגביו כי זקוק לקבלת טיפול פסיכיאטרי בכל מסגרת שבה יימצא. נקל לשער את הקושי בנשיאת מאסר מאחורי סורג ובריח תוך השתלבות עם אסירים אחרים בנסיבות כאלה. כמו כן, הנאשם נעדר הרשעות קודמות, למעט רישום ללא הרשעה משנת 2011. כן יש לקחת בחשבון את הודאתו באשמה, המצביעה על נטילת אחריות וחסכון בזמן שיפוטי. מאידך גיסא , ביצוע העבירה על רקע שימשו בסם מהווה נסיבה מחמירה, ולא אפשר הטלת העונש בצד הקל של מתחם הענישה.

15. נוכח כל השיקולים שפורטו ביחס למתחם הענישה תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם, יוצא, אפוא, כי עונש המאסר המוצע בהסדר הטיעון אינו חורג ממתחם הענישה והוא נוטה בצדק לעבר הצד התחתון שלה. מדובר בענישה המהווה איזון ראוי בין ההקלה בענישה בהתחשב במכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם, השיקולים לחומרה  והאינטרס הציבורי שבהגעה להסדר. זאת, בשים לב לכך שלא הייתה בעיה מוחשית בראיות במקרה זה. מכאן שיש לכבד את ההסדר.

16. באשר לשאר רכיבי העונש שנותרו לשיקול דעת בית המשפט ראוי להטיל בנסיבות העניין גם               עונש מאסר על תנאי, שיהווה כגורם מרתיע לנאשם לבל ישוב לבצע עבירות בעתיד.  נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם, כפי שנשמע מפי בא כוחו, ובשים לב לתקופת המאסר שאף בה יש מימד כלכלי של ממש, אין מקום להוסיף ולחייב בתשלום קנס. יחד עם זאת ונוכח עמדת הפסיקה כי יש ליתן משקל מועט ליכולותיו הדלות של נאשם חסר אמצעים בהקשר לפיצוי, יש להורות על פיצוי למתלוננת, שיהווה בכל זאת מסר חינוכי להתנהגות הנאשם.

17. השאלה שאינה פשוטה היא שאלת גובה הפיצוי. מצד אחד, המתלוננת נבהלה מאוד בעת האירוע, כפי שניתן לראות בסרט, דבר המחייב ביצוי. אין כל אינדיקציה כי נגרמו תופעות פוסט טראומטיות, ואין הדבר מתחייב נוכח קוצר האירוע, ההתמודדות הטובה של המוכרת והסיום החיובי של העניין. יחד עם זאת, חזקה על אירוע מסוג זה כי הוא נחרט בזיכרונה של הנפגעת כחוויה שלילית המטרידה לזמן מסוים. לפיכך, לא אוכל לקבל את טענת הסנגור שלא נגרם לה נזק כלל. עם זאת, ניתן בהחלט להסתפק בפיצוי נמוך מאוד יחסית לעבירה מסוג זה, אך חורג מענישה סמלית.

18. נוכח כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א.         17 חודשי מאסר בפועל, אשר יחושבו מיום מעצרו, 13.9.12.